以色列獨立宣言
《以色列獨立宣言》（希伯來語：הַכְרָזַת הַעַצְמָאוּת，羅馬化：Hak°råzat haʿAṣ°måʾẇt，「獨立宣言」或מְגִילַּת העצמאות，羅馬化：M°giyl̇at haʿAṣ°måʾẇt，「獨立書卷」），正式名稱《以色列國建國宣言》[2]（希伯來語：הַכְרָזָה עַל הֲקָמַת מְדִינַת יִשְׂרָאֵל，羅馬化：Hak°råzåh ʿal Hăqåmat M°diynat Yiś°råʾel），於1948年5月14日（希伯來曆5708年以珥月5日）英國對巴勒斯坦地區託管期的最後一日通過，是新猶太民族國家以色列正式成立的官方文件。該地區於1920年開始由英國管治，歷史上曾經是以色列王國、猶大王國和羅馬帝國猶太行省的所在地。
每年以色列人據希伯來曆紀念該事件，將該日作為國慶日並稱作獨立日（יוֹם הַעַצְמָאוּת羅馬化：Yŵm haʿAṣ°måʾẇt）。而巴勒斯坦人將每年的5月15日稱為災難日（阿拉伯語：يَوْم اَلْنَكْبَة，羅馬化：Yaw°m ʾal°Nak°baẗ），因幾十萬巴勒斯坦人於以色列獨立後因戰亂逃離及被猶太組織趕出家園之故。以色列國曾被稱為是「第三猶太國」，第一猶太國指被新巴比倫王國摧毀聖殿以前的猶大王國，第二猶太國指被羅馬帝國第二次摧毀聖殿以前的國家。
歷史背景
1948年5月14日，在特拉維夫的藝術博物館，猶太全國議會集會宣讀了《以色列國獨立宣言》並得到一致通過。1948年5月15日清晨零時，英國終止對巴勒斯坦地區的託管。
在1947年11月29日，冰島代表主持聯合國大會且通過成立以色列國的聯合國大會181號決議。5月12日，猶太全國議會召開，決定是接受美國的休戰協議，還是宣佈成立以色列國，最終以六比四票通過成立以色列國的決議。以色列國在宣佈後的11分鐘，即獲美國在事實上承認，法律上的承認則在次年1月31日。三日後蘇聯也正式承認以色列國。但許多國家反對，尤其是阿拉伯國家，他們認為新的以色列國侵佔了阿拉伯土地。
宣言先以闡述聯合國決議的形式開頭，然後解釋建國原因，宣稱猶太人和國家獨立的權利，最後闡明新國家的性質和組成。
內容
原文
מגילת העצמאות
בארץ-ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית, בה חי חיי קוממיות ממלכתית, בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל-אנושיים והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי.
לאחר שהוגלה העם מארצו בכוח הזרוע שמר לה אמונים בכל ארצות פזוריו, ולא חדל מתפילה ומתקוה לשוב לארצו ולחדש בתוכה את חירותו המדינית.
מתוך קשר היסטורי ומסורתי זה חתרו היהודים בכל דור לשוב ולהאחז במולדתם העתיקה; ובדורות האחרונים שבו לארצם בהמונים, וחלוצים, מעפילים ומגינים הפריחו נשמות, החיו שפתם העברית, בנו כפרים וערים, והקימו ישוב גדל והולך השליט על משקו ותרבותו, שוחר שלום ומגן על עצמו, מביא ברכת הקידמה לכל תושבי הארץ ונושא נפשו לעצמאות ממלכתית.
בשנת תרנ"ז (1897) נתכנס הקונגרס הציוני לקול קריאתו של הוגה חזון המדינה היהודית תיאודור הרצל והכריז על זכות העם היהודי לתקומה לאומית בארצו.
זכות זו הוכרה בהצהרת בלפור מיום ב' בנובמבר 1917 ואושרה במנדט מטעם חבר הלאומים, אשר נתן במיוחד תוקף בין-לאומי לקשר ההיסטורי שבין העם היהודי לבין ארץ-ישראל ולזכות העם היהודי להקים מחדש את ביתו הלאומי.
השואה שנתחוללה על עם ישראל בזמן האחרון, בה הוכרעו לטבח מיליונים יהודים באירופה, הוכיחה מחדש בעליל את ההכרח בפתרון בעית העם היהודי מחוסר המולדת והעצמאות על-ידי חידוש המדינה היהודית בארץ-ישראל, אשר תפתח לרווחה את שערי המולדת לכל יהודי ותעניק לעם היהודי מעמד של אומה שוות-זכויות בתוך משפחת העמים.
שארית הפליטה שניצלה מהטבח הנאצי האיום באירופה ויהודי ארצות אחרות לא חדלו להעפיל לארץ-ישראל, על אף כל קושי, מניעה וסכנה, ולא פסקו לתבוע את זכותם לחיי כבוד, חירות ועמל-ישרים במולדת עמם.
במלחמת העולם השניה תרם הישוב העברי בארץ את מלוא-חלקו למאבק האומות השוחרות חירות ושלום נגד כוחות הרשע הנאצי, ובדם חייליו ובמאמצו המלחמתי קנה לו את הזכות להמנות עם העמים מייסדי ברית האומות המאוחדות.
ב-29 בנובמבר 1947 קיבלה עצרת האומות המאוחדות החלטה המחייבת הקמת מדינה יהודית בארץ-ישראל; העצרת תבעה מאת תושבי ארץ-ישראל לאחוז בעצמם בכל הצעדים הנדרשים מצדם הם לביצוע ההחלטה. הכרה זו של האומות המאוחדות בזכות העם היהודי להקים את מדינתו אינה ניתנת להפקעה.
זוהי זכותו הטבעית של העם היהודי להיות ככל עם ועם עומד ברשות עצמו במדינתו הריבונית.
לפיכך נתכנסנו, אנו חברי מועצת העם, נציגי הישוב העברי והתנועה הציונית, ביום סיום המנדט הבריטי על ארץ-ישראל, ובתוקף זכותנו הטבעית וההיסטורית ועל יסוד החלטת עצרת האומות המאוחדות אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל.
אנו קובעים שהחל מרגע סיום המנדט, הלילה, אור ליום שבת ו' אייר תש"ח, 15 במאי 1948, ועד להקמת השלטונות הנבחרים והסדירים של המדינה בהתאם לחוקה שתיקבע על-ידי האספה המכוננת הנבחרת לא יאוחר מ-1 באוקטובר 1948 - תפעל מועצת העם כמועצת מדינה זמנית, ומוסד הביצוע שלה, מנהלת-העם, יהווה את הממשלה הזמנית של המדינה היהודית, אשר תיקרא בשם ישראל.
מדינת ישראל תהא פתוחה לעליה יהודית ולקיבוץ גלויות; תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתתה על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות; ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות. מדינת ישראל תהא מוכנה לשתף פעולה עם המוסדות והנציגים של האומות המאוחדות בהגשמת החלטת העצרת מיום 29 בנובמבר 1947 ותפעל להקמת האחדות הכלכלית של ארץ-ישראל בשלמותה.
אנו קוראים לאומות המאוחדות לתת יד לעם היהודי בבנין מדינתו ולקבל את מדינת ישראל לתוך משפחת העמים.
אנו קוראים - גם בתוך התקפת-הדמים הנערכת עלינו זה חדשים - לבני העם הערבי תושבי מדינת ישראל לשמור על שלום וליטול חלקם בבנין המדינה על יסוד אזרחות מלאה ושווה ועל יסוד נציגות מתאימה בכל מוסדותיה, הזמניים והקבועים.
אנו מושיטים יד שלום ושכנות טובה לכל המדינות השכנות ועמיהן, וקוראים להם לשיתוף פעולה ועזרה הדדית עם העם העברי העצמאי בארצו. מדינת ישראל מוכנה לתרום חלקה במאמץ משותף לקידמת המזרח התיכון כולו.
אנו קוראים אל העם היהודי בכל התפוצות להתלכד סביב הישוב בעליה ובבנין ולעמוד לימינו במערכה הגדולה על הגשמת שאיפת הדורות לגאולת ישראל.
מתוך בטחון בצור ישראל הננו חותמים בחתימת ידינו לעדות על הכרזה זו, במושב מועצת המדינה הזמנית, על אדמת המולדת, בעיר תל-אביב, היום הזה, ערב שבת, ה' אייר תש"ח, 14 במאי 1948.
中文大意
以色列國獨立宣言
猶太民族是在以色列地形成的。在這片土地上，猶太民族的精神、宗教和民族特性得到了塑造；在這片土地上，猶太民族曾過着自由而獨立的生活；在這片土地上，猶太民族創造了一種具有民族和世界意義的文化，並把永恆的《聖經》奉獻給了世界。
在被暴力驅逐出以色列故土後，流散到世界各地的猶太人對故土忠心耿耿，始終不渝地希望返回故土，在那裏重新獲得政治自由，從沒有為此停止過祈禱。
基於這一歷史和傳統聯繫，世世代代的猶太人為加強他們與古老家園的聯繫一直奮鬥不息。在最近的幾代人中，他們大批地返回以色列故土。
無論是作為拓荒者和保衛者的老兵，還是作為突破封鎖的新抵達者，這些猶太人使荒地變成了良田，復活了希伯來語，興建了城市與村莊，並創建了一個具有自身經濟、文化的不斷發展的社會。他們希望和平，但也做好了保衛自身的準備。他們為該地區所有居民帶來了進步的佳音，並決心獲得政治上的獨立。
在西奧多·赫茨爾建立猶太國思想鼓舞下，第一屆猶太復國主義者代表大會於猶太曆5657年（公元1897年）召開，並公開宣佈：猶太民族具有在自己的國土上恢復自己國家的權利。
這一權利為1917年11月2日的《貝爾福宣言》所承認，後來又為國聯的委任統治所肯定。而委任統治就是對猶太民族與以色列故土的歷史聯繫，以及對猶太民族有權在那裏重建民族之家要求給予的國際承認。
在我們這個時代發生的導致歐洲幾百萬猶太人慘遭殺害的大屠殺再一次表明，為解決猶太民族無家可歸和缺乏主權這一問題，有必要重新建立一個猶太人的國家。這個猶太人的國家將對所有猶太人敞開大門，並且確保猶太民族在國際大家庭中享有平等的地位。
儘管面對種種艱難困苦和危險，在可怕的納粹大屠殺中倖存下來的歐洲猶太人，與其他國家中的猶太人一道，從未放棄回歸以色列故土的努力，從未放棄在其民族土地上享有尊嚴、自由和誠實勞動、生活的權利。
在第二次世界大戰期間，以色列故土的猶太人全力以赴，參加了愛好自由人民反對罪惡納粹勢力的鬥爭。他們以自己戰士的鮮血，以自己對戰爭勝利的貢獻，贏得了創立聯合國諸民族一員的權利。
1947年11月29日，聯合國大會通過了一項要求在以色列故土建立一個猶太人國家的決議，並號召這一地區的人民主動採取一切必要措施來貫徹這項決議。聯合國對猶太民族建立自己國家合法權利的承認是不容改變的。
像所有其他民族一樣，在自己的主權國家裏自己決定自己的命運是猶太民族的天然權利。
為此，我們，全國委員會的委員，代表以色列故土的猶太人民和猶太復國主義運動，在英國委任統治結束之日，在這裏集會，根據我們天然的和歷史的權利以及聯合國大會決議，宣告在以色列故土上建立一個猶太人的國家---以色列國。
我們決定：從今天午夜，猶太曆5708年以珥月六日，即 1948年5月15日零時委任統治結束之時起到根據憲法產生的國家機關接管政權為止（不遲於1948年10月1日），全國委員會將行使國家臨時委員會的職權，它的執行機關——全國行政委員會將行使猶太人國家臨時政府的職權。這一猶太人國家取名為以色列國。
以色列國將向散居世界各國的猶太人敞開移居的大門，將全力促進國家的發展以造福所有的居民。
以色列國將按照以色列先知所憧憬的自由、正義與和平原則作為立國基礎，將保證全體公民，不分宗教、信仰、種族和性別，享有最充分的社會和政治平等權，將保證宗教、信仰、語言、教育和文化的自由，將保證保護所有宗教的聖地，並將恪守聯合國憲章的各項原則。
以色列國準備同聯合國的專門機構和代表合作，履行1947年11月29日大會決議，並且為建立整個以色列地的經濟一體化而努力。
我們請求聯合國協助猶太民族建立他們的國家，並接納以色列加入國際大家庭。
儘管幾個月來我們一直遭到猛烈的攻擊，我們仍號召生活在以色列地的阿拉伯居民起來維護和平，並在享有平等公民權利以及在各種臨時和永久的國家機關中擁有相應代表權的基礎上為國家的發展建設貢獻出他們的力量。
我們向所有鄰邦及其人民伸出和平、和睦、友邦之手，敦請他們與已經在自己故土上獨立的猶太民族以互助精神合作。以色列國準備在為整個中東的進步而共同努力中作出自己的貢獻。
我們號召散居在世界各國的猶太人團結在以色列的猶太人周圍，協助我們完成移居和重建的使命，並同我們一道為實現世代以來的夢想——重振以色列——而奮鬥。
懷着對以色列磐石的信念，我們在今天，在安息日的前夕，在猶太曆5708年以珥月五日，即1948年5月14日，在祖國的土地上，在特拉維夫城，在國家臨時委員會的這次會議上，為宣言簽名作證。[3]
參考資料
- ^ "Zionists Proclaim New State of Israel; Truman Recognizes it and Hopes for Peace" （頁面存檔備份，存於互聯網檔案館） New York Times, 15 May 1948
- ^ The Declaration Scroll. Independence Hall of Israel. 2013 [2023-04-25]. （原始內容存檔於26 April 2019）.
- ^ Palestinians mark 60th anniversary of Nakba Al Bawaba，2008年5月15日發佈
外部連結
- 以色列國會官方網站
- 以色列外交部官方網站